לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה, שניתן על-ידי כב' השופטים י' אלרון - סג"נ, מ' גלעד וא' אליקים, בע"פ 44184-06-12, מיום 24.9.2012. בפסק דינו קיבל בית-המשפט המחוזי את ערעור המדינה על גזר הדין של בית-משפט השלום בחדרה, שניתן על-ידי כב' השופטת פ' ארגמן, בת"פ 50021-06-11 begin_of_the_skype_highlighting ללא תשלום 50021-06-11 end_of_the_skype_highlighting, מיום 10.6.2012.
בד בבד עם בקשת רשות הערעור הגיש המבקש, בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית-המשפט המחוזי בחיפה שניתן, כאמור, ביום 24.9.2012.
לנוכח העובדה, שהבקשה לעיכוב הביצוע הוגשה במקביל לבקשת רשות הערעור, החלטתי לדון בשתי הבקשות במאוחד.
רקע והליכים קודמים
המבקש הורשע, בבית-משפט השלום, על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית כלפי בת-זוגו, לפי סעיף 380 בקשר עם סעיף 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).
להלן תמצית עובדות כתב האישום המתוקן: ביום 18.06.2011, בסמוך לשעה 23:30, תקף המבקש את המתלוננת, אשתו, שלא כדין וללא הסכמתה. המבקש הטיח את המתלוננת על מיטתם, התיישב על ביטנה ולפת את צווארה בין ידיו. לאחר מכן, הכה המבקש את המתלוננת, באמצעות מקל מטאטא, ברגליה, בידיה ובגבה, עד שמקל המטאטא נשבר מעוצמת המכות, והמתלוננת הוטחה ארצה. בשלב זה, המשיך המבקש במעשיו, נשך את המתלוננת בגבה, חבט את ראשה בפינת מיטתם ולפת את צווארה בשנית, בעודה שרועה על ריצפת החדר.
עוד עולה מעובדות כתב האישום המתוקן, כי בשלב מסוים, הצטרפו למעשי התקיפה כמה מבני משפחתו של המבקש, אשר תקפו, גם הם, את המתלוננת שלא כדין וללא הסכמתה.
כתוצאה ממעשים אלו, נגרמו למתלוננת חבלות של ממש בידיה, ברגליה, בגבה ובראשה.
בבית-משפט השלום, לאחר שכפר תחילה בעובדות כתב האישום, חזר בו המבקש מכפירתו, והודה בעובדות כתב האישום המתוקן, במסגרת הסדר טיעון. בית-משפט השלום הרשיע את המבקש, על יסוד הודאתו, בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום המתוקן.
טרם שנשמעו הטיעונים לעונש, הופנה המבקש אל שירות המבחן למבוגרים לצורך הכנת תסקיר מבחן בעניינו. ביום 16.4.2012, הוגש לבית-משפט השלום תסקיר בעניינו של המבקש, אשר בגדרו הומלץ, כי המבקש ירצה את מאסרו בדרך של עבודות שירות. זאת, למרות קביעת שירות המבחן, כי מכלול נסיבותיו של המקרה מעיד, כי קיים סיכון להישנות העבירה מצד המבקש.
ביום 10.6.2012, גזר בית-משפט השלום את עונשו של המבקש. במסגרת גזר הדין, התייחס בית-משפט השלום לחומרת מעשיו של המבקש, ולגישת בתי-המשפט לפיה יש להשית על עברייני אלימות במשפחה עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח (בצד רכיבי ענישה נוספים). בית-משפט השלום הדגיש, כי בענישה מעין זו, יש משום תרומה של בתי-המשפט למאמציהן של רשויות האכיפה לעקור מן השורש את נגע האלימות כלפי בנות זוג, אשר פשה בחברה הישראלית.
יחד עם זאת, בבואו לגזור את עונשו של המבקש, קבע בית-משפט השלום, כי לנוכח עקרון הענישה האינדיבידואלית, על בית-המשפט מוטלת החובה לאזן, בכל מקרה הבא לפניו, בין נסיבות המעשה לבין נסיבות העושה. לפיכך, קבע בית-משפט השלום, כי על אף חומרת המעשים שבהם הורשע המבקש, ולמרות הסכנה להישנותם, אין להתעלם מנסיבותיו המקלות של המבקש. כך, בין השאר, ציין בית-משפט השלום, כשיקולים לקולא, את המלצת שירות המבחן בעניינו של המבקש, את התקופה שבה שהה במעצר מלא ובמעצר בית, ואת רצונה של המתלוננת לשוב ולחיות עימו. לאחר הדברים האלה, קבע בית-משפט השלום, כי המבקש ירצה עונש של 5 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות, בנוסף לעונש של 6 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור, במשך 3 שנים, עבירת אלימות על-פי חוק העונשין, שעונשה שנתיים מאסר או יותר.
המשיבה ערערה על גזר דינו של בית-משפט השלום לבית-המשפט המחוזי בחיפה. בערעורה טענה המשיבה, כי העונש שגזרה הערכאה הדיונית על המבקש, נמוך, באופן משמעותי, מהעונש הראוי במקרים כגון דא, וזאת ממספר טעמים עיקריים. ראשית, לטענת המשיבה, העבירה שבה הורשע המבקש מצויה ברף הגבוה של עבירות האלימות במשפחה. מגמת הפסיקה בעבירות מסוג זה, היא להעדיף את האינטרס הציבורי, על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם, ומשכך, ראוי להשית על המבקש עונש מאסר מאחורי סורג ובריח. שנית, לטענת המשיבה, העונש שהושת על המבקש, אינו עולה בקנה אחד עם קביעת שירות המבחן, לפיה קיימת סבירות להישנותן של עבירות דומות בעתיד.
המשיבה הוסיפה וטענה, כי הערכאה הדיונית שגתה משייחסה משקל רב לעדותה של המתלוננת, אשר ביקשה, כי לא יושת על המבקש עונש של מאסר לריצוי בפועל. לגישת המשיבה, הערכאה הדיונית לא נתנה דעתה לכך, כי דברים אלו הינם "תוצר של תסמונת האישה המוכה", והם אינם מפחיתים מחומרת העבירות שבוצעו כלפיה או מחומרת הפגיעות שספגה.
לסיום טענותיה הוסיפה המשיבה, כי שגתה הערכאה הדיונית כאשר נתנה, בעת גזירת עונשו של המבקש, משקל כה רב לעובדה שהוא היה נתון במעצר במשך כחודש ימים ובמעצר בית במשך כחודשיים וחצי.
לנוכח דברים אלו, עתרה המשיבה לבית-המשפט המחוזי להחמיר את עונשו של המבקש, ולשולחו לריצוי מאסר מאחורי סורג ובריח. זאת, בנוסף לכל שאר רכיבי העונש אשר השיתה עליו הערכאה הדיונית.
בית-המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיבה, והחמיר בעונשו של המבקש. בהתייחסו לחומרתן ואופיין של העבירות בהן הורשע המבקש, קבע בית-המשפט המחוזי, כי עבירות של אלימות במשפחה "פשטו כמגיפה במקומותינו", ועל בתי-המשפט מוטל תפקיד מרכזי בהוקעת העבירות מסוג זה. לפיכך, ובהסתמך על ההלכה אשר יצאה מלפני בית-משפט זה, קבע בית-המשפט המחוזי, כי בעת קביעת עונשם של עברייני אלימות במשפחה, יש ליתן משקל משמעותי לשיקולי ההרתעה והגמול, בדרך של השתת עונשי מאסר משמעותיים על עבריינים אלה.
בהמשך לדברים אלה, קבע בית-המשפט המחוזי, כי לנוכח אופייה וחומרתה של העבירה אשר בה הורשע המבקש, ולאור הסבירות להישנותן של עבירות דומות, היה על הערכאה הדיונית להעניק משקל פחות בהרבה לנסיבותיו המקלות של המבקש.
אשר לעדותה של המתלוננת, קיבל בית-המשפט המחוזי את טענת המשיבה וקבע, בהסתמכו על הלכת בית-משפט זה, כי עמדתה של המתלוננת, אישה מוכה, אינה מהווה שיקול לקולא בעת גזירת עונשו של המבקש.